בשבוע שעבר בחדשות ערוץ 10 שודרה סדרת כתבות שעסקה באנשים שיצאו ממירוץ העכברים, החליטו שהם לא רוצים יותר לרוץ אחרי הכסף והכבוד, ומעדיפים להשקיע במשפחה. אנשים שמעדיפים חיים צנועים, פשוטים ואקולוגיים על פני קניות אינסופיות ובילויים בקניון הקרוב, וקהילות שיתופיות שמצאו פתרונות יצירתיים ליוקר המחיה.
רבים רואים בתופעות האלו חריגות ואת האנשים שהוצגו בכתבות כאאוטסיידרים ו"עופות מוזרים".
ובאמת, קשה למצוא הרבה אנשים שיוצאים מהעבודה באמצע היום כדי לאסוף את הילדים מבית ספר או משפחות שבהן ההורים מחליטים מתוך בחירה לחיות בצנעה ולהימנע מקניית מותרות.
כש-80% מהמשפחות במינוס, די ברור שרוב האנשים קונים דברים שאינם צריכים, בכסף שאין להם.
ובאמת, אם נסתפק בפחות האם רמת החיים שלנו תעלה או תרד?
אם נחיה ממה שיש לנו וגם נחסוך קצת לטובת עתידנו ועתיד ילדינו, האם נחיה פחות טוב?
ואם נחליט לוותר על בילויים יקרים וקניית עוד בגד או צעצוע לילד, האם יהיה פחות מאושר?
מודה ומתוודה שבאופן אישי, אני ומשפחתי חיים איפשהו באמצע בין הקצוות - לא מנהלים קריירות עם שעות אינסופיות אבל גם לא כל יום בצהרים עם הילדים. לא מוותרים על בילויים, אבל גם לא קונים מכסף שאין לנו. לא חיים בפזרנות וגם לא בסגפנות. למה? כי בחרנו את הדרך שנכונה לנו, ומשרתת את המטרות והערכים שלנו בחיים.
ויתרתי על משרה טובה ובטוחה בחברה יציבה שמשכורת נאה לצידה, ובחרתי בדרך של הגשמת חלום מקצועי לצד זמינות גבוהה יותר למשפחתי. החלטתי לצאת לדרך עצמאית על כל הסיכונים (וגם הסיכויים) שבה.
תקופות כלכליות קשות בעברנו לימדו אותנו איך לבלות בתקציבים נמוכים, ומזה למדנו שגם מהפשטות אפשר ליהנות, לפעמים אפילו יותר. היום, גם כשיש לנו אפשרות כלכלית לבילויים יקרים יותר, הרבה פעמים אנחנו בוחרים דווקא בפשוט ובצנוע. פשוט כי זה נעים לנו.
* * *
מוזמנים לשתף בתגובות.
בקרו בדף הפייסבוק שלי
לאן כולם רצים? הפרק השני בסדרה
נכון, זה עניין של בחירה וסדר עדיפויות ויכולת לומר "לא" - לילדים, לבן הזוג, לסביבה וגם לעצמנו.
השבמחקגם במשפחה שלי משתדלים לנהוג כך.
צודקת יעל, זה ממש עניין של בחירה וסדרי עדיפויות
מחקאוף, כתבתי תגובה כזו ארוכה והיא נמחקה לי... לא משנה, אנסה לשחזר.
השבמחקשימי לב לכמה דברים בכתבה:
הראשון, אף אדם שראיינו בחלק הראשון לא עזב את חייו הנוחים ועבר לחיות בים/יער בלי שהיה לו גב כלכלי מאחוריו. זה לא עובד ככה.
השני, כל הקהילות האקולוגית האלה חיות חיים מאוד לא אקולוגיים. עצם העובדה שהם יושבים על שטח אדמה עצום פר יחידת נפש הוא לא הדבר הכי אקולוגי בעולם שיש לנו בו כזו צפיפות אוכלוסין.
היחידים שעשו את זה בצורה מעניינת היו אלה שגרים בעכו בקיבוץ העירוני, מה שמוביל אותי לדבר השלישי - שימי לב שבאף קהילה מבודדת כזו אין בני נוער. למה? כי בני נוער לא ישרדו בבידוד כזה, לא הם ולא הוריהם. אז בואו נראיין את אותם אנשים עוד 10-15 שנה.
המעניין מכולם היה שם השף, שבאמת החליט לעשות פוס כל צהריים ולהוציא את הבנות שלו מהמסגרות. אם כי אני חושדת בו שעשה את זה בעיקר בשביל השלאף שטונדה שלו, כי הוא צריך לתפקד עוד עד הלילה... בכל אופן, גם לו לא חסר כסף, אז זו לא באמת בחירה.
אני מדברת על אנשים שאין להם ברירה והם חייבים להישאר במירוץ, כי הם מרוויחים משכורות מינימום ומנסים לשרוד אי שם בשולי המירוץ. בשביל אנשים כאלה חשוב יותר שילמדו צרכנות נבונה ונכונה.
ולסיום סיומת, גם אני השנה בחרתי לצאת מהמירוץ ולהגשים חלום וככה על הדרך להיות עם הילדים. מה ייצא מזה, אלוהים יודע...
גם אני כתבתי ונמחק לי :-( משחזרת את מה שכתבתי.
השבמחקהעלית נקודות חשובות ונכונות, לרוב שינוי כזה בחיים מלווה בגב כלכלי או בתכנון כלכלי, ולתפיסתי, זו גם הדרך הנכונה לעשות זאת.
בהקשר הזה, מאוד התחברתי לבחור שגר בקראוון ואמר שהוא מעדיף להיות בחופש 11 חודשים ולעבוד חודש בשנה ולא הפוך, כמו קודם. אולי הדוגמא כאן קיצונית, אבל שם המשחק הוא בהחלט מינון. בחיי העיר המודרנים אנחנו עובדים כל כך הרבה שלא נשאר לנו זמן לשום דבר אחר.
לגבי הקהילות האקולוגיות - למרות שמבחינת צפיפות האוכלוסין רוב הקהילות האלו אינן אקולוגיות, בחשיבה שלהן וברמת הקיימות שלהן הן הרבה הרבה אקולוגיות מתושבי רבי הקומות בעיר שאמנם חיים בצפיפות המומלצת, אבל מייצרים הררי אשפה ומזהמים את כדור הארץ בכמות המשאבים שהם צורכים.
ומסכימה איתך גם שלמי שמרוויח שכר מינימום אין את הפריבילגיה לעשות את הבחירה הזו, כי הוא נמצא במלחמת הישרדות. זו באמת פריבילגיה למי שההכנסה שלו מאפשרת את הגמישות הזו.
ולבסוף, גאה בך על האומץ לעשות שינוי וסקרנית לדעת מה הכיוון :-)