בדיוק השבוע, כאשר מהדורות החדשות רק חיכו שטראמפ יעזוב את הארץ כדי להתחיל
לדבר על החובות של משקי הבית לבנקים, על בועת האשראי שתופחת ועל חגיגות האשראי
הצרכני, קבלתי את ההודעה הזו.
כבר הרבה זמן שאני מתכננת לכתוב על הלוואות ומה דעתי עליהן, אבל אתחיל
בשאלה שאני אוהבת לשאול בהרצאות:
נניח, שמתקשרים אליך מחנות נעליים ומציעים לך לקנות נעליים בטלפון. האם היית קונה?
לרוב השאלה הזו מעוררת גיחוך, כי התשובה די ברורה לכולם –
נעליים צריך למדוד לפני שקונים
צריך לאהוב את הצורה ואת הצבע
ולראות שהן מתאימות לרגל
ושהן באיכות גבוהה ויחזיקו מעמד לאורך זמן
אבל זה נשמע ממש מוזר, נכון?
למה בכלל שיתקשרו מהחנות ויציעו
לי נעליים? איך הם בכלל יודעים שאני צריכה נעליים חדשות?
וזה נכון גם לגבי נעליים וגם לגבי הלוואות.
גם הלוואות צריך לבחון לפני שלוקחים
צריך לוודא שתנאי ההלוואה טובים
ושנוכל לעמוד בהחזר החודשי שלה
ואולי ההחזר מתאים לנו היום, אבל בעוד חצי שנה משהו ישתנה אצלנו וההלוואה תחנוק אותנו?
אבל עיקר הסיפור הוא שהלוואה לוקחים רק אם אנחנו צריכים ולא כשהבנק
מתקשר.
כי הבנק מתקשר או כשהוא רוצה למכור לך הלוואה כי זה מתאים לו
(ולא בהכרח לך)
או כשכבר אין ברירה וחרגת מכל מסגרות האשראי וזו האפשרות היחידה.
ד"ר חדוה בר, המפקחת על הבנקים, העלתה השבוע כמה נקודות
חשובות בנוגע להלוואות ואני רוצה להתייחס לחלקן:
- הלוואות של משקי הבית נלקחות לתקופה של 6-9 שנים, כאשר שליש מהן מיועדות לצריכה שוטפת, ומעל 10% לרכישת מכוניות. כשאני חושבת על המשמעות של זה, זה ממש מטורף. זה אומר שאנחנו משלמים במשך שש עד תשע שנים על מוצרים שקנינו בעבר. זה יכול להיות על דברים גדולים כמו רהיטים או רכב, וזה יכול להיות הלוואות שנלקחו בגלל מינוסים שהצטברו בחשבון, והפכו להלוואות שהגדילו את המינוסים וחוזר חלילה. קרוב לוודאי שהמינוסים משקפים התנהלות לא מחושבת לאורך כמה וכמה שנים, וזה כולל יותר מדי קניות שקנינו ביותר מדי כסף. למשל, בגדים, בילויים, חופשות ועוד כמה דברים שכנראה לא יכולנו להרשות לעצמנו בזמנו, ואנחנו ממשיכים לשלם עליהם במשך שנים רבות אחרי.
וכדי לעשות את זה עוד יותר ברור –
אנחנו משלמים במשך כמעט עשר שנים עבור
בגדים שכבר זרקנו, חופשות שכבר שכחנו ומסעדות שמזמן גמרנו לעכל את מה שאכלנו בהן.
- יותר ויותר משקי בית מתקשים להחזיר את החוב. אני רואה את זה יום יום אצל אנשים שמגיעים לייעוץ, לקורסים ולהרצאות. זה קורה כאשר לוקחים התחייבויות מבלי להבין את התמונה המלאה. למשל – מתחייבים על החזר גבוה ולאחר תקופה קצרה משהו במצב הכלכלי משתנה. זה יכול להיות מסיבות טובות כמו לידה של ילד, שלצד השמחה הגדולה, מעלה מאוד את ההוצאה החודשית, וזה יכול להיות מסיבות פחות טובות כמו פיטורין או מחלה. תכנון נכון של ההלוואה צריך לקחת בחשבון אפשרות שדברים כאלו יקרו ולהתאים את ההחזר החודשי ליכולת של המשפחה. לא לחינם בעברית תקנית "נוטלים הלוואה" ולא לוקחים הלוואה. הלוואה היא נטל שיכול להפוך לעול משמעותי, אם לא מתכננים אותה נכון.
- הלקוחות לא מודעים למעמדם מול הבנק וכדאי שישוו הצעות ויתמקחו על הריבית – גם זה משהו שאני פוגשת כל הזמן – הלוואות בריביות גבוהות מאוד שנלקחו כי "זה מה שהבנק מציע". וממש כמו שמודדים כמה זוגות נעליים לפני שמחליטים על ה"אחד" (או שניים), גם בהלוואה – אני ממליצה לבדוק לפחות עוד הצעה אחת, ורצוי יותר, לפני שחותמים על המסמכים בבנק.
- ד"ר חדוה בר גם קראה לבנקים להוריד הילוך בנוגע להלוואות הצרכניות והתכוונה לשיווק האגרסיבי של הלוואות על ידי הבנקים. בכל מגע שלנו עם הבנק אנחנו "זוכים" להצעה לקבל הלוואה מיוחדת ללקוחות פרימיום . זה יקרה כשנתקשר לבנק כדי לעשות פעולה כלשהי, והפקיד יציע לנו הלוואה, זה קורה בשיחות טלפון יזומות מהבנק, וגם כשמתחברים לבנק דרך אתר האינטרנט או דרך האפליקציה. לרוב ההצעה תיראה אטרקטיבית (כמעט כמו נעליים בחלון ראווה) ותיתן לנו הרגשה שהיא תפתור את כל הבעיות שלנו בלי שנרגיש אותה כמעט. בפועל, די קשה להבין כמה תעלה לנו ההלוואה הזו ומה המשמעות שלה עבורנו, וזה ממש כמו לקנות נעלים בטלפון בלי לראות, למדוד או להרגיש אותן.
רוב הסיכויים שאת היבלות, הבוהן המעוכה וכאבי הגב נגלה בדיעבד
ואם מעניין אותך ללמוד לנהל את הכסף שלך ,
ולהימנע מהלוואות יקרות ומיותרות
כדאי לך להירשם לקורס "להתגלגל או לנהל" כבר עכשיו